אלו היו מילותיה של האלמנה הכואבת שזה עתה איבדה את בן זוגה ואבי ילדיה בפיגוע אכזר. בדאגה וחשש מפני מה שצופן העתיד, ובתחושת מצוקה אמיתית מכך שכעת, בימי השבעה כולם סביבה, אבל מה יהיה אחר כך?!

אנו נמצאים בתוך תקופה של רצף אירועים. אירוע רודף אירוע. והוא מכה ומכאיב כאן, שם, ובכל מקום. ליבנו עם המשפחות הכואבות שחוו אובדן כה קשה. עלינו החובה המוסרית להמשיך ולתמוך, להיות קשובים וללוות לא רק בהלוויות ובשבעה, אלא גם מעתה ואילך.

שמירה על החוסן הנפשי, חיזוק האמונה, וחיזוק תחושת הביטחון האישי של כל אחד, אינן משימות פשוטות, ועם זאת מחייבות את כולנו. לפעמים זה קשה כי הזעקה עולה ובוקעת, הזעם גואה והעצב מציף. לעתים אני תוהה אם ניתן להתאחד, להכיר בכוחותינו המשותפים כעם וקהילה על מנת שלא תיפול רוחנו, ועם זאת להשאיר מרחב מספיק לעצב, לאבל, לקושי ולחולשה. זה אכן שילוב מורכב, אבל אולי דווקא המודעות לכך תאפשר לכל אחד להתבונן באופן שבו הוא מאפשר זאת.

הפיגוע האחרון התרחש באלעד, עיר המנהלת אורח חיים דתי. נדמה שמי שחי בקהילה מאמינה ובעלת מסורת של דרכי תמיכה, עידוד וחיזוק האמונה, תפילות בציבור ואחריות מנהיגותית, יוכל להיעזר גם בסביבתו ולהתחזק. אך לא רק תמיכה פיזית ונפשית, גם אחריות אישית היא כלי מסייע. על כל אחד מאיתנו חלה חובה להימנע מהפצת שמועות, לשלוט על הפצת מידע ותגובות שמעוררות "פאניקה" ולחשוב שוב ושוב על האחריות כלפי הילדים הצעירים סביבנו, על מנת להקנות להם תחושת אמונה, תקווה וחוסן.

אני זוכרת שכאשר יישובי הצפון גידלו דור שלם במקלטים מידי לילה, מצאנו כי מי שחי בקהילה, מצא בכך חוסן והיטיב להתמודד. היום, כל אחד רשאי ויכול להביע את זעקתו ברשתות, ולמצוא תמיכה, ומאידך על הפעילים ברשתות חלה האחריות להמנע מפרסום תמונות ומידע כוזב, מבלי שייתן את דעתו על תוצאות מעשיו.

אני פונה בפוסט זה למי שיקרא: אנא גלו אחריות אישית וציבורית, דונו באירוע בשפה שקולה ועניינית, העסיקו את עצמכם והקרובים אליכם בפעילות מחזקת. בין עם זה בתפילות, בעזרה מתמשכת לנפגעים ומשפחותיהם, ובין עם זה בכל פעילות המוכרת לכם ככזו שמסייעת להתמודד. כל תפקיד, גם לילדים קטנים, ממתן את החרדה ומגביר את תחושת השליטה. וכאשר צפים ועולים הרגשות של חרדה, פחד, כאב ועצב, אפשרו שיתוף.

מי שחווה אבדן כה כבד, מן הראוי שיהיה לו מקום להביע את מה שעובר עליו ואת חששותיו. השיתוף אינו מחליש, ההפך.
אנו ב"למענכם" כאן כאוזן קשבת, לסיוע במה שניתן ובחיזוק הרוח החיובית שלנו כעם שידע לא מעט סבל ובכל אופן גבר כוחו.

הכותבת: נעמי יואלי, פסיכולוגית קלינית ורפואית בכירה, מומחית בהתמודדות במצבי משבר ופוסט טראומה.